<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"א</h1>
<h2>דף ט.</h2>
לפדות פטר חמור דכתיב [שמות י"ג] ופטר חמור תפדה בשה. ופודהו בשה בין זכרים בין נקבות בין תמימים בין בעלי מומים [בכורות דף ט'], והשה שאמרו עין יפה בסלע ועין (ה)רע בשקל בינונית בג' דינרין [שם י"א] אבל מן התורה בכל שהו פי' בשה כחוש, ואין פודין לא בחיה ולא בעגל לא בטריפה ולא בשחוטה לא בכלאים ולא בכוי [שם י"ב] והני מילי שלא בשוויוא) אבל בשוויו פודין בכל דברב) ומידג). ומברך ב' ברכות אחת על פדיון פטר חמור ושהחיינו אם הוא חשוב בעיניו, וכהנים ולויים פטורין וכן כהנת ולויה אפילו היא נשואה לישראל פטורה מפדיון פטר חמור כמו בכור אדם, ואם לא פדאו אסור בהנאה וכן אם מכרוד) או מת קודם הפדיון או ערפו אסור בהנאה לאחר העריפהה). א)0פי' פטר חמור, עכ"ל. ב)0רב נחמיה פריק ליה בשלקי בשויה פי' בעשבים שלוקים. אמר רב נחמן [שם] הלכה כדברי חכמים שדורשים שם [דף י'] תפדה מיד כו', לשון ס"ג [סי' קמ"ו]. ג)0שאין צריך ל' ואחר ל' יום אם רצה לפדותו פודהו ואין שם אלא עיכוב מצוה. הפריש בפדיון פטר חמור שה ומת השה קודם שיתננו לכהן אינו חייב באחריותו מתן הנבילה לכהן ליהנות בהו מת פטר חמור אחר שפדהו יתן השה לכהן מותר בהנאתו שכבר נפדה. פרה שילדה מן חמור [או חמור] שילדה מן סוס פטור שנאמר פטר חמור שני פעמים עד שיהיה הנולד חמור והיולד חמור ואם יש בו מקצת חמור חייב בבכורה, חמור שלא בכורה וילדה שני זכרים נותן טלה לכהן ילדה זכר ונקבה מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושה ממנו עד שיהיה מותר בהנאה שמא הזכר נולד תחילה וטלה זה שהפריש לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה, שתי חמוריו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן ילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן, ילדו שני נקבות וזכר או שתי זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום ואין צריך להפריש טלה לעצמו לפי שיש כאן ספקות הרבה שמא אחת ילדה זכר והשניה שתי נקבות או שמא ילדה נקבה ואחרת זכר ואחריו נקבה ואחריה זכר, וכן ספקות הרבה יש בשני זכרים ובשתי נקבות. אחת בכורה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים ונתערבו נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו ואינו לכהן מפני שהוא ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה והרי הוא כחולין לכל דבר. ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו הכהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל הרי זה מפריש עליהן עשרה שיין והן שלו, עכ"ל המיימון [הלכות בכורים פרק י"ב הלכה י"ח—כ"ד]. ד)0פי' אם מכרן קודם פדיונו דמיו אסורין ואם מת קודם פדיונו או שערפתו הרי זה יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר העריפה הואיל ולא נפדה, לשון ס"ג [שם], ואם פדהו ונתן הפטר חמור עצמו לכהן אסור לכהן להשתמש בו עד שיפדהו בשה ויקח השה לעצמו או יערוף השה ויקבר והכוהנים חשודים על דבר זה לפיכך אסור לישראל ליתן הפטר. ה)0[קיימא] לן מצות פדיה קודמת למצות עריפה. ואין נוהג פטר חמור אלא בזכרים ונוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, ויד גוי באמצע פוטר פטר חמור, צריך לפדות ספק פטר חמור וכגון הלוקח חמור מן הגוי ואינו יודע אם בכרה ואם לאו וילדה זכר פודה אותו בשה ובשה אחד פודה וחוזר ופודה כמה ספק פטרי חמורים ופדיון ספק פטר חמור של בעלים הוי שהרי הדין בכל ספקות המוציא מחבירו עליו הראיה, אם לא הפקיעו הקדושה מן הבכור בזמן הזה יש מפרשים שינעול הדלת מלפניו וימות כדי שלא לבא לידי תקלה כדאמרינן במקדשים בזמן הזה תעקר ואותו עיקור הוא נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה, ורבי' יהודה אומר בשם ר"י ורבינו אלחנן שיש לחלק בין קדושה הבאה מאליה וצריך שימתין שיפול בו מום, בהרי"ל.
